גז"ד למקימי גן מתקנים ומבנים כמקום רקע לצילומי חתונה בניגוד להיתרי בניה

השעה: 09.36

א.         התיק שבפנינו עניינו בבניה ושימוש שלא כדין שבוצעו על ידי הנאשמים, איש איש במעמדו המשפטי כפי שיפורט להלן, בחלקת קרקע גדולת היקף של מאות מ"ר ואשר ערכה  היום,  עקב  ואחרי  הקמת המבנים והמתקנים מגיע ל-315,000 ש"ח (קיוסק - 65,000 ש"ח, גן - 250,000 ש"ח).

הנאשמים 1+3 הינם בעלי הקרקע, משכירי המקום עפ"י הסכם השכירות לנאשם מס' 5 ומנהליה של הנאשמת מס' 4, החברה אשר הגישה הבקשות השונות לוועדה להיתרים בשטח נשוא כתב התביעה ואילו הנאשם מס' 5 הינו שוכר המקום מידי המשכירים דלעיל.

הנאשמים הואשמו בתביעה זו על ידי המאשימה בכך שהם הקימו או איפשרו הקמה, מי כבעלים, מי כשוכר ומי כמשכירים, גן מתקנים ומבנים גדול אשר עיקר ייעודו הוא כמקום רקע לצילומי חתנים וכלות ביום נישואיהם. הקמה זו של מתקנים ומבנים, והצבת מחוברים בשטח, גרמה  לשינוי פני הקרקע מן המסד, וכל זאת בניגוד גמור לייעודו של הקרקע ולהיתרי הבניה שניתנו לגביו על ידי הרשויות: שירותי דרך.

תיאור מפורט של המתחם והפעולות שבוצעו על ידי הנאשמים מפורטים בהכרעת הדין.

ב.         עפ"י החלטתי מיום 20.12.06 (עמ' 51 בפרוטוקול), אני מביאה הנימוקים לביסוס ההחלטה לקבלת חווה"ד בענין כפל השווי בשלב הטיעונים לעונש לגבי נאשמים 1-4 (ת/21) אשר הינם תקפים גם לעניינו של נאשם מס' 5, והם כדלקמן:

באשר לחווה"ד של השמאי בעניין כפל השווי שלפי ס' 219 לחוק סדר הדין הפלילי -

חווה"ד בעניינינו הוגשה ביחד עם כתב האישום ע"י המאשימה, ועורכה הופיע ברשימת עדי התביעה. העובדה שכל חמשת הנאשמים בחרו שלא לזמנו לחקירה, איננה פוסלת את חווה"ד או את הגשתה, שכן באפשרותם היה לעשות כן, ומשבחרו לא לזמנו לחקירה, אין להם להלין או לטעון כנגד הגשתה או תוכנה.

זאת ועוד: נקבע לא אחת כי המועד להעלאת טענה בדבר כפל שווי יכול שיהיה גם מועד הטיעונים לעונש וראה לעניין זה דבריו המפורשים והברורים של כב' שופט ביהמ"ש העליון אדמונד לוי ברע"פ 341/07 דלק ואח' נ' מ"י, פס' 4: "... ס' 219(א) לחוק התכנון והבניה הינו בעל אופי עונשי, ומשכך, השלב הנכון להעלאת טענה המתבססת עליו הינו שלב הטיעונים לעונש לפני הערכאה הדיונית..., וכן ראה דברי כב' השופטת אורית קנטור מביהמ"ש השלום בקריות בת"פ (קריות) 6351/02 מ"י נ' חטיב עדבאלסלאם בעניין המועד בו הוגש חוו"ד המאשימה לעניין כפל השווי של השמאי מטעמה.

באשר לחשיבותו של קנס כפל השווי ולשימוש ההולך וגובר שנעשה בו ע"י בתי המשפט השונים בשנים האחרונות ראה למשל הדברים שנאמרו לאחרונה ע"י כב' שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה רון שפירא בע"פ (חיפה) 1117/06 ועדה מקומית לתכנון ובניה גבעות אלונים נ' עואלי רביע:

" ... מעיון בפסקי הדין שהובאו בפני עולה, כי בדרך כלל ביהמ"ש עושה שימוש באפשרות להטיל קנס של כפל שווי במקרים בהם מדובר בבניה בעלת גודל משמעותי, כגון בניית קומה שלמה בבניין ללא היתר (ראה: ע"פ 955/98 חאלד מחמוד נ' הועדה המקומית, תק-מח 99(1), 3114) או בניית בניין מגורים שלם ללא היתר ובניגוד לצווים מנהליים ושיפוטיים האוסרים על המשך ביצוע העבודות (כפי שנעשה במקרה שנדון ברע"פ 6665/05 ראיף מריסאת נ' מ"י, תק-על 2006(2), 2589). מטרתה של הטלת קנס של כפל שווי הינה הרתעת העבריין וגם גרימת חיסרון כיס לנאשם. ראה לעניין זה דברים שנאמרו בע"פ (מחוזי יר') 9358/05 טוויל רואידה איסמעיל נ' מדינת ישראל, תק-מח 2005(4), עמ' 2496: "הקנס על פי סעיף 219 לחוק מכוון אמנם להוצאת "בלעו של הנאשם מפיו" (פסק דין אבו רמילה, פיסקה 6), אך הוא נועד אף לגרום לו לחוסר כיס ניכר. למעשה, מטרתו העיקרית של כפל הקנס שניתן להטיל לפי סעיף 219, היא הרתעת העבריין הפוטנציאלי (שם, פיסקה 10). משמעות הדבר היא, בין היתר, שהסיכון העונשי שצפוי לו העבריין אינו קטן בעקבות אירועים או התנהגויות של העבריין אחרי מעשה העבירה (ראו בעניין זה דבריו של כבוד השופט ברק ע"פ 528/78 מדינת ישראל נ' מריבע, פ"ד לג(2) 382 (להלן - מריבע), בעמ' 387-388; שם הדיון נוגע לסעיף 63(א) לחוק העונשין, אך הדברים רלוואנטיים גם לגבי סעיף 219 לחוק התכנון). ניתן ללמוד על כך גם מסעיף 219(ד) לחוק, המורה כי שווי המבנה לעניין סעיף 219 הוא כשוויו "ביום ביצוע העבירה או ביום מתן החלטת בית המשפט, לפי הגדול שבהם...".

אנו רואים אפוא כי המחוקק אינו מדקדק בהערכת טובת ההנאה של הנאשם, כפי שהיא בפועל, אלא מחמיר בקביעתה. הסיבה לכך היא כאמור תכליתו זו של כפל הקנס: הרתעת העבריין הפוטנציאלי. ראו עוד בעניין זה את ע"פ 71118/01 (ת"א) יוסטינג נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (להלן - יוסטינג), שם נקבע (בהסתמך, בין השאר על פסק דין מריבע), כי ניתן להפעיל את סעיף 219 לחוק התכנון אף כאשר המבנה הבלתי חוקי נהרס, ולו מהסיבה שלא הנאשם הוא שהרס אותו (המבנה שם נשרף בטרם מתן גזר הדין). בית המשפט אכן הותיר שם על כנו את הקנס שנגזר על הנאשם לפי סעיף 219 לחוק".

ברע"פ 6665/05 הנ"ל נפסק לעניין זה כי "על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו (ראו רע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והאסמכתאות שם)".

סבור אני כי לא ניתן לקבוע רשימה סגורה של מקרים בהם יחוייב נאשם בתשלום קנס נוסף בשיעור של כפל שווי המבנה נשוא כתב אישום. עם זאת, ומאחר ומדובר בסכומים גבוהים במיוחד, הדעת נותנת כי ראוי לעשות שימוש בהוראת חוק זו, כאשר ההפרה של הוראות חוק התכנון והבניה היא הפרה חמורה בנסיבותיה. כך למשל, סבור אני שיש לעשות שימוש בענישה הקבועה בסעיף 219 לחוק התכנון והבניה, במקרים בהם מורשע נאשם בעבירה של אי קיום צו בהתאם להוראות סעיף 210 לחוק התכנון והבניה. כמו כן, ראוי לעשות שימוש באמצעי עונשי זה במקרים של בניה רחבת היקף, כאשר הבניה משמשת שימוש מסחרי, כל זאת כדי למנוע כדאיות כלכלית לבניה מסוג זה ללא היתר. על זאת יש להוסיף מקרים בהם מבוצעת הבניה בניגוד לצווים מנהליים ושיפוטיים או שמדובר בבניה במקום בו ידוע היה מלכתחילה כי לא ניתן יהיה לקבל אישורי בניה. כמו כן, ניתן להביא שיקולים לחומרא ובמסגרת זו גם את האפשרות לגזור קנס בהתאם להוראות סעיף 219 לחוק העונשין, וזאת כאשר נאשם מנהל את הדיון בבית המשפט באופן שמאריך את הדיון שלא לצורך, וזאת במקרים מתאימים וחריגים. כאמור, הרשימה אינה סגורה ועל בית המשפט יהיה לבחון כל מקרה לגופו על-פי אמות מידה אלו ובמקרים בהם נסיבותיו של המקרה חמורות במיוחד, ראוי לעשות שימוש בסעד העונשי החריג של גזירת קנס בשיעור של כפל שווי הבניה...".

ג.          על חומרתה של תופעת הבניה ללא היתר כנדרש בחוק אשר הינה מכת מדינה, ואשר  יש לעשות הכל כדי למנועה אותה, עמדה כב' השופטת גילאור בפסה"ד בעניין ע"א 1003/05 אסדי סאלח יוסף נ' ועדה לתכנון ולבניה "בקעת בית הכרם" באומרה:

"...עבירות על חוקי התכנון והבניה הפכו עוד לפני שנים למכת מדינה. מדובר בעבירות בעלות תוצאות קשות, אשר אין באמצעים העונשיים, הננקטים כלפי העבריינים כדי לחסום באופן אפקטיבי את הדרך בפני התפשטותן. יש לראות בחומרה יתרה את התופעה של בניה ללא היתר. הפרת הוראות חוק התכנון והבניה גורמות לפגיעה באינטרסים ציבוריים חשובים ומובילות לזילות שלטון החוק...".

כמו כן  ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מ"י התבטא כב' השופט ג'ובראן, שופט ביהמ"ש העליון, במילים אלו נגד תופעת הבניה הלא חוקית:

"... על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו...".

ברע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מ"י הביע כב' השופט אליקים רובינשטיין את דעתו בעניין החובה לעקור משורש תופעת הבניה הלא חוקית אף אם הדבר כרוך בענישה קשה: